חידושי איש חי"ל על מס' ב"ב - חלק א

חידושי איש חי"ל על מס' ב"ב

טז: "במתניתא תנא יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה"

השווה דברי ר"ל לקמן שהן הן דברי הברייתא בסגנון שונה – "אמר ר"ל הוא שטן (עולה ומרגיז) הוא יצר הרע (יורד ומתעה) הוא מלאך המות(נוטל רשות ונוטל נשמה)

אחר כתיבת דברים ראיתי כי זקני החתם סופר זצ"ל הגיה מקומו של הברייתא לאחר מאמר ר"ל וז"פ
-
"א"ר לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו שטן כיון דחזיא להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר איוב אמר חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא אתא שטן נשקיה לכרעיה"

והשווה כתובות עז: כי הוה שכיב (ר' יהושע בן לוי) אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה אזל איתחזי

ואולי משום סניגוריא דאב עשה השטן כבוד עם הבן וראה שבכל המעשה שם קראו ליה בר ליואה

כב. "רב דימי מנהרדעא אייתי גרוגרות בספינה א"ל ריש גלותא לרבא פוק חזי אי צורבא מרבנן הוא נקיט ליה שוקא א"ל רבא לרב אדא בר אבא פוק תהי ליה בקנקניה נפק [אזל] בעא מיניה פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו לא הוה בידיה א"ל מר ניהו רבא טפח ליה בסנדליה א"ל בין דידי לרבא איכא טובא מיהו על כרחך אנא רבך ורבא רבה דרבך לא נקטו ליה שוקא פסיד גרוגרות דידיה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל חזי מר מאי עבדו לי א"ל מאן דלא שהייה לאוניתא דמלכא דאדום לא נשהייה לאוניתיך דכתיב (עמוס ב) כה אמר ה' על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו על שרפו עצמות מלך אדום לסיד נח נפשיה דרב אדא בר אבא רב יוסף אמר אנא ענישתיה דאנא לטייתיה רב דימי מנהרדעא אמר אנא ענישתיה דאפסיד גרוגרות דידי אביי אמר אנא ענישתיה דאמר להו לרבנן אדמגרמיתו גרמי בי אביי תו אכלו בישרא [שמינא] בי רבא ורבא אמר אנא ענישתיה [דכי הוה אזיל לבי טבחא למשקל אומצא] אמר להו לטבחי אנא שקילנא בישרא מיקמי שמעיה דרבא דאנא עדיפנא מיניה רב נחמן בר יצחק אמר אנא ענישתיה דרב נחמן בר יצחק ריש כלה הוה כל יומא מיקמי דניעול לכלה מרהיט בהדיה רב אדא בר אבא לשמעתיה והדר עייל לכלה ההוא יומא נקטוה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרב אדא בר אבא משום דלא הוו בסיומא אמרו ליה אימא לן הני שמעתתא דמעשר בהמה היכי אמרינהו רבא אמר להו הכי אמר רבא והכי אמר רבא אדהכי נגה ליה [לרב נחמן בר יצחק] <ולא אתי רב אדא בר אבא> [רנב"י אתו רבנן א"ל לרב נב"י] אמרו ליה רבנן לרב נחמן בר יצחק קום דנגה לן למה יתיב מר אמר להו יתיבנא וקא מנטרא לערסיה דרב אדא בר אבא אדהכי נפק קלא דנח נפשיה דרב אדא בר אבא ומסתברא דרב נחמן בר יצחק ענשיה"

וע' תוס' (כי כל א' היה חרד שלא היה זכאי ליכנס למחיצתו של הקב"ה כי הרע גם אנוש לצדיק לא טוב) וע' ביעב"ץ שם (שכתוב שכיון שרנב"י הוציא את הקללה בפיו הוא גרם למיתתו)

ונראה פשוט שאף שודאי שזה וזה גרם כי בזה ביזה רבא ואביי ומפסיד ר' דימי היה ראוי ר' אדא לעונש אבל לא היה צריך ליענש במיתה דוקא אבל בזה שאמר רנב"י קא מינטרא לערסיה דר' אדא – הרי פתח פיו לשטן וגרם שהעונש יהיה במיתה דוקא אבל בודאי כיון שזה וזה גרם כל הני צדיקי וחסידי עולם זכה ליכנס ולישב במחיצתו של הקב"ה שהרי קיימא לן שזה וזה גורם מותר

כח: על חזקה דירמיה (וכתוב בספר וחתום) – יש מח' בין ר"ח, ורש"י ותוס' אם ירמיה בשנת י' למלכות צדקיה היה או בשנת ט' ור"ח כתב שמצא כשיטתו שנת ט' בסדר עולם וע"ז כתב תוס' שבספרים שלנו לא מצינו אלא י' – וידוע שיש שינויים בין החשבון שלנו לזה של הסדר עולם כי כיון שאפ' יום א' של שנה מקרי שנה (ר"ה ב:) יש שמנה ששת ימי הראשונים של מעשה בראשית כשנה בפני עצמה (שנת תוהא) ויש שהתחיל למנות
מבריאת אדם הראשון (ע' שו"ת מהרלב"ח) ונראה שזה גרם לכל הערבוביא כאן רק שאיני יודע איך להוכיח כל זה וצ"ב