In response to the recent posts in the seforim blog about the Rambam at the end of Shemitta V; Yovel (http://seforim.blogspot.com/2007/11/rabbi-chaim-rapoport-on-contemporary-of.html, etc.) . I decided to post a transcript of shiur that I heard on a tape from R' Uziel Milevsky Zt"l on this issue. The shiur is based on a Nefesh Hachaim. I added some Mareh Mekomos. I wrote this several years ago and I apologise if the Hebrew is far from coherent.
ידוע שהארון שבתוכו הלוחות מרמז לתורה וכן המנורה כתוב רבנו בחיי וז"ל
" וע"ד השכל המנורה בשבעה נרותיה תרמוז לתורה הנקראת אור שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור והיא כוללת שבע חכמות ועל כן היו נרותיה שבעה, וששה קנים יוצאים מצדיה כנגד ששה קצוות של עולם התלוים בתורה שנתנה בששה בסיון שהעולם מתקיים בשבילה שנאמר (ירמיה לג) אם לא בריתי יומם ולילה"
ומה היה הענין בב' רמזים לתורה ולמה למנורה היה השולחן שמרמז על עשירות ומזבח שמרמז על עבודה בצדה ולארון לא היה כן?
בשתי פרשיות הראשונות של קריאת שמע יש תוכן שוה חוץ משינויים קצרים כגון-א. פרשה ראשונה כתוב בלשון יחיד ושניה בלשון רבים ב-בשניה כתוב השכר ועונש (ונתתי מטר...,וחרה אף ה'..ולא יהיה מטר וכו.)לא כן בראשונה ג-בראשונה כתיב "בכל מאדך" ובשניה "ובכל לבבכם ובכל נפשכם" ולא בכל מאדך
.ברמב"ם סוף הלכות שמיטה ויובל כתוב "ולא שבט לוי בלבד... לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו וכו.)
ובהלכות ת"ת פרק ג "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות:"
וזה םתירה מפורש שמצד א' אמר שמי ש"פרק מעל צוארו עול החשבונות..ה"ז קדש קדשים" (ויש רמב"ם יותר מפורש שלא לדאוג על הפרנסה רק לשבת וללמוד ושכחתי מקומו) ומצד ב' זהו "חלל את ה' ובזה את התורה"?
וןכמו כל תירוץ על רמב"ם יש לתרץ ע"י שני דינים א.יש בן אדם שכל כוונותיו רק לשם שמים הוא בגדר קדש קדשים והוא נדמה לארון ולא צריך לא לעזר המזבח שהוא עבודה (תפלה) (וכמו שכתוב בגמ' שהיה תנאים שלא התפלל ולא קרא כל קריאת שמע מפני שהיה עוסק בלימודים) ולא לעזר שולחן שהוא פרנסה (ברכות ל: "ר' שמעון בן יוחי אמר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנאמר ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנאמר ועבדת את אויביך וגו' אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן")
ודבר זה רק יחידים גדולי הדור יכול לעשות (הרבה.. לא עלתה) וכנגדו כתוב פרשה ראשונה של שמע בל' יחיד וכתוב בכל מאדך-בכל ממוניך-בכל מדה ומדה שזה דרגא שרק יחידים יכול להגיע וכנגדם כתב הרמב"ם הר זה קדש קדשים ב. מי שהוא רק בגדר קדש שהוא צריך לעזר תפלה ופרנסה (מזבח ושולחן) וכנגדו כתיב פרשה שניה שמדבר על פרנסה ובל' רבים (הרבה עשה כר' ישמעאל) וכנגדו כתוב הרמב"ם שמי שלא מוכן לדרגא כזה ואפעפ"כ בדעתו לעזוב פרנסתו ולעסוק בתורה "הרי זה חלל את ה'..וגורם רע לעצמו" וכדברי הגמ' חגיגה ה: "שלשה הקב"ה בוכה...ועל שא"א לו לעסוק בתורה ועוסק"
(עיקר הענין שמעתי בשיעור לפני שנתיים ויסודו בנפש החיים חיים (שער א' פרק ח') וקצת דברים הוספתי משלי ואם יש טעות אין הדבר תלוי אלא בי)
