על כותים במשנתו של הרמב"ם

רמב"ם ברכות א,יג כל השומע אחד מישראל מברך ברכה מכל הברכות כולן--אף על פי שלא שמע הברכה כולה מתחילתה ועד סופה, ואף על פי שאינו חייב באותה ברכה--חייב לענות אמן; ואם היה המברך גוי, או מין, או כותי, או תינוק המתלמד, או שהיה גדול ושינה מטבע הברכה--אין עונין אחריהן אמן

This is {partially) based on the Mishna in Berachos Ch. 8 - ועונין אמן אחר ישראל המברך ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה כולה

The difficulty with this Rambam is that it contradicts a Tosefta that clearly states that one should answerאמן after the Beracha of a Gentile: ה,כב עובד כוכבים המברך בשם עונין אחריו אמן כותי המברך בשם אין עונין אחריו אמן עד שישמע את הברכה כולה

And a Yerushalmi [1] that says the same:
תני עכו"ם שבירך את השם עונין אחריו אמן. בשם אין עונין אחריו אמן. א"ר תנחומא אם בירכך עכו"ם ענה אחריו אמן דכתיב (דברים ז) ברוך תהיה מכל העמים. עכו"ם אחד פגע בר' ישמעאל ובירכו. א"ל כבר מילתך אמורה. אחר פגע בו וקיללו. א"ל כבר מילתך אמורה. אמרו ליה תלמידוי רבי היך מה דאמרת לדין אמרת לדין אמר לון ולא כן כתיב (בראשית סו) ארריך ארור ומברכיך ברוך

The Rambam is clearly לשיטתו in פירוש המשניות here:

ובכאן אפרש לך עניין הכותים. העם שהביא סנחריב מכותה, והושיבם בערי שומרון, העיד הכתוב בהם: "את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים" (מלכים ב יז). אבל באורך הימים למדו התורה וקבלוה על פשוטה, והמצוות אשר החזיקו בהן – היו מקפידים עליהם וישימו ליבם עליהם מאד. והוחזקו שהיו מאמינים בדתינו ומיחדים ולא יעבדו עבודה זרה, עד אשר חקרו עליהם חכמים ומצאום מכבדים הר גריזים, וחקרו על הדבר ההוא ומצאו להם בהר ההוא דמות יונה, וידעו שהם עובדים עבודה זרה, אז החזיקום בחזקת גויים גמורים לכל דבריהם.
וכל מה שתמצא במשנה מן הדברים מעניין הכותים, אשר תבין מהם שהכותים נכבדים מן הנכרים ופחותים מישראל, כמו שאמרו: "מזמנין עם הכותי" (ברכות פרק ז משנה א), ו"כותי המברך" (משנה כאן) וזולתו, לא אמרו זה אלא קודם שחקרו עליהם; אבל מעת שחקרו עליהם ומצאו אשר זכרנו, הם פחותים מן הנכרים מאד. ועל כן דע אותו ולא נצטרך לשנות לך זה העיקר, בכל מקום שנזכר כותי.

Clearly the Rambam holds that this that one answers אמן to a כותי after hearing the whole Beracha is as a result of a special status but to a Gentile that does not have this status one should not answer his Beracha. This clearly knocks off the first answer of the Kesef Mishna that this Halacha of the Rambam was said if one does not hear the entire Beracha and the Yerushalmi refers to one who does hear the whole Beracha (See also the objections of the Lechem Mishnah there), and the second answer that points to the Tur’s citation of the Rambam w/o the word Gentile (the Bach there writes that in ספרים מדוייקים the Tur also has the word Gentile.) and the Gra’s insistence that there must be some mistake in the Rambam. (Did the Gra and Kesef Mishna not have access to the Pirush Hamishnayos??)

The צפנת פעניח refers us to the Rambam ה' ע"ז

טו [י] כל השומע ברכת השם, חייב לקרוע; ואפילו על ברכת הכינוי, חייב לקרוע: והוא, שישמענה מישראל …..אבל השומע מן הגוי, אינו חייב לקרוע
Although this is a very nice לשיטתו this cannot be the מקור of the Rambam as the Rambam doesn’t cite Halachos that don’t have a direct source [2].

The אבן האזל suggests that the Rambam is saying that one isn’t required to respond אמן whereas the Yerushalmi is saying that one is permitted to respond. He points out that in Halacha טו the Rambam uses the word אסור whereas here the Rambam simply says that one doesn’t answer. The difficulty with this is 1- the diyuk is in any event weak as the Rambam is simply citing the language of the Mishna (as the Migdal Oz repeatedly points out) which uses this wording. 2- The ברכה of a מין is assumed to be with intention of ע"ז . It is impossible to say that it is permitted (but not obligated) to answer אמן to such a Bracha [3].

The most viable source I’ve seen is the כסף משנה who says that the Rambam is accepting the simple explanation of the Mishna against that of the Yerushalmi since the Bavli makes no mention of it [4].

The יד פשוטה tries to answer by reinterpreting the Yerushalmi. He points out that according to the interpretation that we are referring to a ברכת הודאה the story of R’ Tanchum cited right after appears irrelevant. He therefore suggests that the Yerushalmi is referring to Gentiles blessing of a Jew. He cites a variant reading of the תוספתא כפשוטה that would conform with this explanation. This would still require the Kesef Mishna’s point for a source.

The עלה תמר points out that the curious juxtaposition in the Yerushalmi of את השם and בשם is hard to understand [5]. He therefore suggests that one of them is a variant reading (הגהה) that made its way into the main text and the Rambam paskens like the second one since this is accords with the simple understanding of our Mishna. (This still leaves the Tosefta without explanation.)

The point that really fascinates me is that this is the only one of two places that the Rambam refers to כותים. The other place is in עבדים ו,ו
ובזמן הזה, שהכותים כגויים לכל דבריהם, אנו למדין מהן לצדוקיין: שהצדוקיין בזמן הזה כמו הכותי באותו הזמן, קודם שיגזרו עליהם שיהיו כגויים לכל דבריהם

Since they were given the status of גוים the Rambam has no need to refer to them anywhere else. Why then does he mention כותים here? Why further does he first make his decision on כותים known in this Mishna as opposed to "מזמנין עם הכותי" (ברכות פרק ז משנה א), which preceded it?

It would seem clear that this is one of the missing pieces of the puzzle but I have no idea as yet how to make use of it.

''הרי השולחן והרי הבשר והרי הסכין לפנינו ואין לנו פה לאכול'' (קידושין, מו, ע''א)

[1] I quoted the Yerushalmi in Sukkah 3:10 because this appears to be the best reading. The Yerushalmi Berachos (End of Ch. 8) is missing the words בשם אין עונין אחריו אמן. See also Yerushalmi Megillah 1:9 and Bereishis Rabbah 61. An interesting side note, the Alei Tamar notes that Yerushalmi Sukkah seems (at least in part) to be composed of excerpts taken from other Mesechtos and is not an independent work. This accounts for the especially “jumpy” nature of this Mesechta.
[2] See the Rambam’s letter to R’ Pinchas Dayan. See also R’ Shlomo Yosef Zevin’s review of הרמב"ם והמכילתא דרשב"י in Seforim V’ Soferim
[3]In this the אבן האזל was mislead by the censor who switched אפיקורס for מין. The Taz says something similar סי' רט"ו..See also שו"ת תשובה מאהבה סי' סט in an interesting Teshuva on whether one can answer Amen to the Bracha of a Sabbatian. He takes it as a given that one cannot answer to the Beracha of an אפיקורס. (The Teshuva M’ Ahavah was a lifelong foe of the Sabbatians, he even authored in anti-Sabbatian work Ahavat Dovid.)
[4] This is dependant on the (incorrect) view of the Rif (end of Eiruvin):
"הסוגיא דידן להתירא ולא אכפת לן במאי דאמרי בגירסא
דבני מערבא. דעל גמרא דילן סמכינן, דבתרא הוא ואינהו הא
בקיאי בגמרא דבני מערבא טפי מינן ואי לאו דהוו ידעי דהא
דבני מערבא לאו דסמכא הוא, לא הוו קא שארי לה
אינהו" (אלפס סוף עירובין

See also the גר"א who questions this and אבן האזל who explains that since the Mishna had to specify Yisroel this implies that to a gentile one doesn’t answer.

[5] See the classical Meforshim there. See also the Tevunah’s Toledot Yitzchok pirush (this is his Tosafos) which I have not cited since it is dependant on the censor’s גירסא of עכו"ם instead of גוי.