בין רשי"ר לרשר"ה - הקרע שלא נתאחה - הקדמה

[Note: 1 - I tried experimenting with my Hebrew, with the results as you see them. I hope this is at least somewhat decipherable. The continuation will be in English.

2 - I saw in Shlomo Spitzer's article on R' Hirsch in Moravia that Bar Ilan has published some of the letters sent to R' Hirsch during this period:

Diese stammen teils aus Mähren, teils aus dem Ausland, besonders aus Ungarn. Hirschs Antworten, die in einem schönen und besonderenhebräischen Stil geschrieben sind, sind größtenteils von Eliahu Meir Klugman veröffentlicht worden; die Anfragen an ihn, die bei Klugman meist fehlen, sind im Jahre 2007 durch den Rabbi Samson Raphael Hirsch Chair an der Bar?Ilan University (Ramat?Gan, Israel) herausgegeben worden (Heft Nr. 8).

If anyone has this or knows where to get it, please contact me (ishimshittos-at-yahoo dot com)? Thanks.]

בניגוד לשאר ערכי יהדות שבהן ההלכה הוא המכריע היחידי, שונה הוא השאלה של היחס ליהודים שאינם שומרי תורה ומצות שבו גם ההיסטוריה יש בכחו להכריע. ברצוני להמחיש זה במעשה ששמעתי בשם אחד שהיה מקורב מאד לאגו"י.

בערך כלפני עשירם שנים ה"ציונים" עשה איזה מין כנסיה ושלחו שתי הזמנות למשרד אגודת ישראל. שאלו (המספר ועוד אחד) ר' משה שרר מה לעשות וענה שעליהם להתייעץ עם הג"ר יצחק הוטנר אם כדאי ללכת . כששאלו ר' הוטנר הוא ישב ודן לכשעה על כל אורך ההיסטוריה מתי ואיך הסכימו המאמינים לשתף פעולה ביחד אם ה"לא מאמינים" כדי לדעת אם גם ענין זה בכלל. לבסוף החליט שעליהם לקנות שתי כיפות בצבע אדום ולשלחם להכנסיה כי "הם לא מענינים בדעות שלנו, הם רק רוצים להראות שיש להם הסכמה גם מאת הכיפות (החרדים)". עכ"פ רואים שלגבי שאלה זו ההיסטוריה ולא רק ההלכה הוא המכריע (אולי במילים אחרים בענין זו היסטוריה הוא ההלכה) [א

ברצוני להבהיר כמה נקודות בנוגע לשיטת ההפרדה של הר' הירש כפי מיעוט ידיעתי בענין [ב]. כפי שכתב חמיאל (דף קלג), ר' הירש,"לא כלל את כל הרפורמים בקטגוריה אחת" , הוא מצטט את הרמב"ם ב"הלכות ממרים" פ"ג ה"ב-ג [ג], ובעקבות רבו הרב עטלינגר, מכנה במכתביו הגלויים לבמברגר את בניהם ותלמידיהם של מנהיגי הרפורמים, הרחוקים שנים ושלושה דורות מהמייסדים, במונח "תינוקות שנשבו". הוא מבחין בכך בין המטיפים והאידאולוגים המדיחים, והממסד הקהילתי הרפורמי המאורגן, לבין הפרטים שהודחו. את הפרטים יש לקרב ולנסות להחזיר בתשובה, כי הם עדיין יהודים באופן פורמאלי. אך את "המדיחים והארגון יש לנדות ולהתפלג מהם בקהילה נפרדת

גם ביחס להמנהיגי הריפורמה לא היה ההפרדה דבר קל בשביל הר' הירש וע' באגרתו ב"תורת הקנאות (נערך ע"י הערו"נ נגד אסיפת הרבנים הרפורמים הראשונה בבראונשוויג ב1844

"הלא תדעו ולא תבינו כי לו דבריכם יעשו פרי, הפעם יקרע בית ישראל לשני קרעים, לשמצה בקמינו, ולאבדן נחלתנו...לא תהי עוד תקומה לבריתנו יחד, ובדמע נפרד איש מאת רעהו."

מצאתי תשובה מענינית בשמש מרפא (עט) בו רואים עד כמה היה הר' הירש מוכן לוותר אפ' על עניני הלכה בכדי לקרב את הרחוקים. (ע' כאן איך שתקף ריז"ש את הרב שי"ר על שהתיר חופה בבית הכנסת

[א] היסטוריה הוא נקודה חשובה בהגות ר' הוטנר. ראה למשל הסכמתו ל"בינו שנות דור ודור" ובקונטרם החנוכה שנדפס שם. גם בתוך מאמרו על דעת תורה והשואה (עליו כתב פרופ. קפלן תגובתו הידוע ב"טראדישן") ההיסטוריה תופס מקום נכבד. ר' הלל גולדברג במאמרו המאלפת על הגותו של הר' הוטנר (טראדישן וגם בספרו מברלין לא עמד על נקודה תשובה זו...)

ב] הסתמכתי על עבודתו של א. חמיאל על הגותו של חיות הירש ושד"ל. עדיין חא קראתי את ההתכבות בין ר' הירש ור' במברגר בעיון הראוי. גם לא ראיתי את ספרו של יעקב כ"ץ "הקרע שלא נתאחה" ומאמרו 'רבי שמשון רפאל הירש, המימין והמשמאיל', תורה עם דרך ארץ, התנועה, אישיה,רעיונותיה, מרדכי ברויאר (עורך), רמת-גן תשמ"ז, עמ' 13-31

Also cf. L. Levi, “The Relation of the Orthodox to the Heterodox Organizations,” Tradition 9 (fall 1967): 95-102.

ג] דברי הרמב"ם נאמרו ביחס לקראים, ע' כאן למאמר חשוב על שיטת הרמב"ם בזה ויש להאריך ואכ"מ